תגי RFID מתכת UHF לטווח ארוך ללוגיסטיקה

RFID ראשי תיבות של Radio-Frequency Identification, טכנולוגיה המשמשת לזיהוי אנשים, בעלי חיים או חפצים באמצעות תקשורת בתדר רדיו. זיהוי זה מתאפשר על ידי תגי RFID, או משיבים, כל אחד מצויד במספר זיהוי ייחודי ובמקרים מסוימים, זיכרון נוסף.

תגי RFID פסיביים חסכוניים במיוחד, במחיר של כ-0.05 אירו ואינם דורשים מקור מתח חיצוני. סבירות זו וקלות השימוש הופכים אותם לאידיאליים עבור מגוון רחב של יישומים, כולל לוגיסטיקה, ניהול מלאי, תפעול שרשרת אספקה, אוטומציה, שיווק ותחומים רבים אחרים.

תג RFID הוא שבב או משדר המצויד באנטנה המגבירה אותות רדיו. בדרך כלל, תג RFID דומה לתווית עם מעגל חשמלי גלוי. כאשר הוא דביק, הוא מכונה “תג רטוב”, וכאשר אינו דביק, הוא מכונה “תג יבש”.”

תגים פעילים
תגים פעילים מגיעים עם סוללה פנימית, המשמשת בדרך כלל כדי להגביר את כוח השידור ולהאריך את מרחק הקריאה. דוגמה נפוצה לתגים פעילים היא משואה Bluetooth.

תגים פסיביים
תגיות פסיביות חסרות מקור מתח פנימי ובמקום זאת משתמשות בקבל. לאחר הטעינה, קבל זה יוצר שדה אלקטרומגנטי המעביר את המידע המאוחסן בשבב. קורא RFID מפעיל וקורא את התג בשבריר שנייה. תגים פסיביים הם הסוג הנפוץ ביותר מכיוון שהם אינם דורשים סוללה.

לסקירה מלאה, יש גם תגים חצי פעילים. לתגים אלו יש ספק כוח שאינו משמש עבור מעגלי רדיו אלא עבור תכונות נוספות כגון חיישני טמפרטורה או תנועה.

תגי RFID נקראים או מזוהים באמצעות מכשירים קבועים או ניידים מיוחדים הידועים כקוראי RFID. קוראים אלה מפעילים את המשדר באמצעות אינדוקציה או אלקטרומגנטיות, מה שמניע אותו לשדר את המידע המאוחסן. קוראי RFID יכולים להגיע עם אנטנה משולבת או חיצונית. דגמים מסוימים מאפשרים לחבר מספר אנטנות לקורא יחיד, מה שמאפשר זיהוי של תגים במקומות שונים או מתן כיסוי מדויק של אזור ספציפי.

טכנולוגיית RFID פועלת בתדרים שונים, כל אחד עם מאפיינים ייחודיים ונשלט על ידי תקני ISO. להלן קטגוריות תדר ה-RFID הנפוצות ביותר:

• 125/134 קילוהרץ – RFID LF (תדרים נמוכים): כפופים לתקן ISO 18000-2, לתגיות בתדר נמוך אלה יש מרחק קריאה של כמה סנטימטרים ומהירות העברת נתונים נמוכה. הם משמשים בעיקר לזיהוי בעלי חיים, מכונות אוטומטיות, אזעקות פריצה ובקרת גישה.

• 13.56 MHz – RFID בתדר גבוה (HF): כפופים לתקן ISO 18000-3, לתגיות בתדר גבוה אלה מרחק קריאה של עד 10 סנטימטרים ומהירות העברת נתונים נמוכה עד בינונית. תדר זה ידוע גם בשם NFC (Near Field Communication) והוא פופולרי יותר ויותר מכיוון שסמארטפונים רבים יכולים לשמש כקוראים, ומאפשרים יישומים חדשניים שונים.

• 860–960 MHz – RFID UHF (תדרים גבוהים במיוחד): כפוף לתקן ISO 18000-6, לתגי UHF יש מרחק קריאה של מספר מטרים, אפילו עם תגים פסיביים. יש וריאציות בין קוראי UHF המשתמשים בתקנים אמריקאים ואירופיים, אך תקן RAIN מבטיח תאימות לשניהם. תגי UHF נמצאים בשימוש נרחב עבור לוגיסטיקה, ניהול מלאי, שמירת זמן ובקרת גישה.

• 5.8 GHz – RFID SHF (תדרים גבוהים במיוחד): נשלט על ידי תקן ISO 18000-5, זהו טווח תדרי ה-RFID הגבוה ביותר. הוא כולל רק תגים פעילים עם סוללות פנימיות, המאפשרים מרחקי זיהוי של מאות מטרים. דוגמה נפוצה לתגי SHF היא אלה המשמשים עבור גביית אגרה אלקטרונית (ETC).

קוראי בתדר נמוך (LF) מתוכננים בדרך כלל לקרוא תג אחד בכל פעם, כמו מזהה של תג אוזן בודד של בעלי חיים. לעומת זאת, קוראי בתדר גבוה (HF) ובמיוחד בתדר גבוה במיוחד (UHF) מסוגלים לקרוא מספר תגי RFID בו-זמנית. זה מאפשר להם לסרוק ביעילות ערימה של ספרים מתויגים או משטח של סחורה כשהם עוברים דרך שער קורא.

תגי ה-RFID הזולים ביותר עשויים לעלות רק כמה סנטים, והם מעוצבים בדרך כלל כתוויות דבקות. תגים זולים אלה משמשים לעתים קרובות בתחום הקמעונאות או הלוגיסטיקה ליישומים חד-פעמיים בסביבות שאינן עמידות. מחירם של תגי RFID עשוי להשתנות בהתאם לגורמים כגון יכולות השבב, נפח הזיכרון ועמידותם בפני תנאים כגון חום, פגיעות, הקפאה, אור שמש וחומרים כימיים. העלות יכולה להגיע עד לכמה דולרים, בהתאם לגורמים אלה. בנוסף, תגים אקטיביים, הכוללים סוללה, יקרים בדרך כלל מתגים פסיביים.